“נהגים הם פרות במזומן, קנסו מיליונים על השימוש ברחובות שלנו”

כולנו פועלים בנסיבות קשות, ומובן שאנשים טועים. אולם חקירתנו בשכונות תנועה נמוכות בודקת את הגבולות של כמה ניתן לחתוך רפיון.
הסיפור מתחיל במאי 2020, כאשר הממשלה המרכזית הקימה ‘קרן נסיעות פעילה’ בסך 250 מיליון ליש”ט שהמועצות יכולות להוציא על פרויקטים כדי לעודד אנשים ללכת או לרכוב על אופניים, במקום לנהוג או לנקוט בתחבורה ציבורית. בדרך כלל הצטמצמו כבישים או נסגרו על ידי הפרויקטים, והניחו באופן בלתי נמנע מגבלות על נהגים.

“ברור שלנהגי משאיות צריכים להיות בעלי תנאי עבודה משופרים הרבה”

אבל היה מלכוד נוסף: הרשויות המקומיות נאלצו לפעול במהירות. למועצות שהציעו בהצלחה את נתח המימון הראשון היו ארבעה שבועות בלבד כדי לקבל בנייה, והיה צריך להשלים את העבודות תוך שמונה שבועות על כאבי המחלקה לצורך הובלה “טלטול בחזרה”. ההזמנות לנקש המימון השני העניקו למועצות חודש בלבד להגיש הצעות.
פרסומת – הפוסט ממשיך להלן

אין זה טעויות מפתיעות. מועצת ווילטשייר, למשל, הוציאה 412,000 ליש”ט באיסור בתנועה במרכז סליסבורי לפני שמועצת העיר קיבלה החלטה שהיא לא תתמוך בתכנית, שהושעה ללא הגבלת זמן לאחר פחות מחודשיים. סיפורים דומים הופיעו ברחבי הארץ, והודעות דואר אלקטרוני שנראו על ידי רכב אקספרס חושפים כי חטיבת האש בלונדון נאלצה לתאר למועצת אילינג כי חסימות בטון המגבילות את הגישה יכולות להשפיע על זמני הפעולה בשירות החירום, דבר שבוודאי היה ברור מאליו.
האופן בו הרשויות חושבות על נהגים מטריד גם הוא. כמה מועצות מדברות על נהגים “ריצות חולדה” ברחובות מקומיים, וכאשר לא מכונים ורמין, אנו הנהגים הם פרות מזומנים, קנסו מיליונים על השימוש ברחובות שלנו.
דרכים אינן מערכות כימיה עבור מתכננים לשחק איתם, ואין להתייחס לשירותי חירום ולא לנהגים כאל עכברי מעבדה. בהתחשב בכסף שאבד ב- LTNs כושלים, הרשויות חייבות להתמודד עם שאלות קשות לגבי האופן בו הם מתייחסים לנהגים שהם
נבחרים לייצג.
עיין בסיפור הבלעדי שלנו בשכונות תנועה נמוכה כאן …