זה מתחיל להרגיש הרבה כמו המערב הפרוע חסר החוק שם בחוץ. התחושה המסורתית והבריטית המובהקת של משחק הוגן שרבים מאיתנו מכירים, כמו וכבוד נעלמים במהירות, לא? דוגמה קטנה אך סמלית: לפני כמה ימים ביקשתי ממנו של חניה לרכב על שביל המלחמה בבקשה להשהות, להיות פחות אגרסיבי, חביב יותר, הרבה יותר הגיוני לגברת במצוקה שהוא עומד לכרטיס בקנאות. תשובתו האינסטינקטיבית? “אני לא עושה סבירות.”
פרסומת – המאמר הקצר נמשך להלן
יתכן שהוא היה אותו גיט שראיתי קודם לכן בתחבורה ציבורית, ללא מסכה, אבל עם מגפיים מפוארים שהושלמו באופן בלתי סביר על המושב שממול. למרבה הצער, אנשים כאלה אינם נדירים בבריטניה השבורה, 2020. נראה כי ‘חוסר סבירות’ הוא הנורמה החדשה. ובדרך כלל יש עדויות לכך ברמת הסמכות המקומית, בהן מועצות קאובוי בעיירות סוסיות ובמדינות אזוריות אחרות יכולות להתייחס לאנשים לרכב כאילו הם מיעוט שוליים ומנפחים. עובדה היא שאנחנו מיינסטרים – הרוב המכריע. בין אם נמוך, אמצע או הכנסה גבוהה, צעירים או זקנים, נוהגים במפגשים ישנים או מנועים, אנו מספרם על אלה במכונות ציבוריות או מכונות דו-גלגליות.
2030 איסור בנזין וסולר: מה זה ואילו מכוניות ומשאיות מושפעות?
זו דמוקרטיה טבעית ולא מחויבת. הרבים הם כ -50 מיליון המפעילים את מיטבם החוקיים כדי להשתמש במכוניות. רשתם, ברידג ‘, ברידג’ ומנהרות, הרשת הבריטית הבלתי -מסודרת שלהם, היא מה שכבר רכשו ושילמו עבור מספר פעמים דרך אינספור מיליארדים שתרמו במיסי רכב או רכב, חובות, אגרה וחיובים נלווים. המעטים הם 17 מיליון הנותרים שהולכים, אופניים או סוקרים בכל מקום, נשארים בבית או סומכים על תחבורה ציבורית המסובסדת במדינה. לעולם אל תשכח את זה בערך 3: 1. זה חיוני לתכנון ולמטרות רבות אחרות.